דוודיאן תיקן תפה נ' פוליבה בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנרגמו לתובע בשל תאונת דרכים שבה מעורב לפי הטענה, רכב הנתבעת (משאית).

מדובר בתאונה שאירעה בעת שרכב התובע חנה ברחוב. התובע לא היה עד לתאונה.

מספרה של המשאית נרשם ע"י אדם שעבר במקום, מר דוד ולבר, שמסר את הפרטים למשטרה.

המשטרה השאירה לתובע מכתב עם הפרטים ומכאן התגלגלה התביעה.

הנתבעת מכחישה כל מעורבות בתאונה. לפי בדיקת הנתבעת, מי שנהג במשאית (שמספרה נרשם כאמור ונמסר לתובע), ביום התאונה, הוא מר אשכנזי יעקב (הנהג). הנהג מכחיש שהיה מעורב כלל בתאונה ועל בסיס גרסתו, נתונה עמדת הנתבעת.

לישיבה ראשונה זומן השוטר שהשאיר לתובע את הפרטים (השוטר). מדו"ח הפעולה שרשם השוטר – דו"ח שלא היה קודם לדיון לכן בידי ב"כ התובע (אך היה בידו של ב"כ הנתבעת) - עולה כי השוטר לא היה עד לתאונה, אלא הגיע למקום האירוע לפי קריאה, ואז פגש במר ולבר, קיבל ממנו את הפרטים והשאיר לתובע בקדמת הרכב, מזכר שלפיו עליו לסור לתחנה. משהסתבר כי השוטר אינו יכול להעיד ביחס לקרות התאונה מידיעה אישית, אפשרתי לתובע לנסות ולאתר את מר ולבר שנזכר בדו"ח הפעולה, ולאחר שאותר, נקבע התיק לדיון נוסף שאליו זומן מר ולבר (העד).

מר ולבר הינו עד נייטרלי, עובר אורח שהזדמן למקום, ואין חולק שאין לו כל אינטרס בדבר. לפי עדותו, עמד לא יותר מ- 5 מטרים ממקום האירוע. הוא ראה את המשאית שאת מספרה רשם בקפידה, כשהיא פוגעת ברכב התובע, בעת פניה ימינה לאזור מפעל "דאלאס". רכב התובע נפגע מצד שמאל והמגן הקדמי נפל. שניים ירדו מהמשאית וניסו לחבר את המגן הקדמי. הדבר לא עלה בידם והם נכנסו חזרה למשאית והמשיכו בנסיעה למפעל דאלאס, מבלי להשאיר פרטים.

נהג הנתבעת הכחיש בעדותו כל מעורבות בתאונה. הנהג הכחיש את הטענה שהוא עבד באותו יום עם עובד נוסף; ועוד טען כי אין לו מה לעשות באזור של מפעל דאלאס, שהוא מפעל שעוסק בכימיקלים בעוד שהנתבעת עוסקת בתעשיית המזון.

הנתבעת כשלה מלהמציא ראיות לתמיכה בגרסתה. לא הומצא סידור עבודה של הנתבעת או מסמך אחר שממנו ניתן ללמוד כי הנהג עבד לבדו, ללא עוזר, או כי לא הייתה כל פריקה או טעינה או הזמנה לביצוע בדאלאס (דברי העד, לפיהם היו שניים ברכב וכי עשו דרכם בפני ימינה לעבר מפעל דאלאס, מובאים כבר בזכרון הדברים של השוטר שהיה בידי בא כוחה והוצג בדיון הקודם).

ההימנעות מהבאת הראיות מלמדת, כי אילו הובאו, היה בהם כדי לתמוך בגרסתו של העד.

נכון שהעד לא זכר לספר פרטים רבים ביחס למשאית. העד ציין כי מדובר במשאית שאיננה קטנה ואיננה גדולה במיוחד. לגבי צבע המשאית השיב "לפי זכרוני בצבע קרם בהיר, אני לא ממש זוכר".

הנהג מטעם הנתבעת העיד כי מדובר במשאית שצבעה של ה"קבינה" לבן, אך הדפנות צבועות באדום.

אינני סבורה שיש בכך כדי לגרוע ממהימנות גרסתו של העד הנייטרלי על כל סממני האמת שבה. העד ציין כי איננו זוכר את צבע המשאית, וצבע הקבינה הוא אכן בהיר, כפי שאישר נהג הנתבעת. הנתבעת לא טרחה להציג, למשל, תמונה של המשאית או תיאור של הדפנות האדומות כנטען בפני העד, כדי לעמת את העד ולשמוע את גרסתו וכדי להוכיח טענתה בעניין דומיננטיות הצבע האדום (לא הוצגו ראיות גם לבית המשפט).

לאור כל האמור ובנסיבות העניין, אני מעדיפה את עדותו של מר ולבר, שהייתה מהימנה, שלפיה רשם בקפדנות את מספר המשאית, זיהה בוודאות את נהג התובע שהיה באולם, ותיאר את התאונה ואת הנזק שנגרם לרכב התובע לאשורם. נהג הנתבעת אף אישר שנסע באותו יום ברחוב שבו אירעה התאונה. לנוכח האמור, עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו במשפט האזרחי.

לא מצאתי ממש בטענות לסתירה כביכול בין עדותו של העד לבין תמליל השיחה (המקוטעת) שבינו לבין בנו של התובע, שצורפה לבקשה בתיק. לא מצאתי ממש גם בסתירה כביכול בין עדותו של השוטר שציין בעדותו, כי פגש אדם אחר שמסר לו את הפרטים ולא את מי שראה את התאונה, לבין גרסתו של מר ולבר כי הוא זה שראה את התאונה רשם את הפרטים, הודיע למשטרה, פגש את השוטר במקום ומסר לו את הפרטים. השוטר לא זכר את המקרה, לא ידע מהי זהותו של המודיע למשטרה (כיוון שלא בדק), ובסופו של דבר, אישר וסמך ידו על זכרון הדברים שערך. מזכרון הדברים עולה שהשוטר פגש במודיע שפרטיו הם פרטי העד, מר ולבר.

התוצאה היא שאני מקבלת את גרסת התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הנזקים הבאים:

14,565 ₪ הנזק לפי חוו"ד שמאית (בניכוי ערך השרידים);

950 ₪, שכ"ט השמאי;

2,601 ₪ הוצאות שכירות לרכב חלופי (הומצאה קבלה).